תיקון ניאגרה סמויה וחיצונית מגיעים תוך 30 דקות

לפני שמדברים על התקלה, כדאי לדעת מול מה עומדים. בדירות בישראל יש שלושה סוגי התקנה עיקריים, וכל אחד מהם נפתח ומתוקן בדרך אחרת.

זו התקלה הנפוצה ביותר. שומעים רחש קבוע של מים, או שהניאגרה מתמלאת מחדש כל כמה דקות בלי שאף אחד לחץ על הכפתור. יש לזה שלוש סיבות עיקריות:

1. 01

   האטם של מנגנון השטיפה לא אוטם טוב

   בתחתית המיכל יש שסתום ניקוז עם אטם גומי. כשהאטם מתקשה, נסדק או מתכסה באבנית, המים ממשיכים לחלחל לאסלה כל הזמן. המיכל מתרוקן לאט, ומנגנון המילוי ממלא אותו שוב. לפעמים מספיק לנקות או להחליף את האטם, ולפעמים כל המנגנון כבר שחוק.

2. 02

   מנגנון המילוי לא נסגר

   ברז המצוף אמור לסגור את המים כשהמיכל מלא. כשהוא תקוע, או שהמצוף מכוון גבוה מדי, המים עולים עד צינור הגלישה ונשפכים דרכו לאסלה. מבחוץ זה נראה בדיוק כמו התקלה הקודמת, ולכן צריך לפתוח ולבדוק.

3. 03

   הכפתור או המוטות לא חוזרים למקום

   כשמנגנון ההפעלה נשאר לחוץ, שסתום הניקוז נשאר פתוח. זה קורה הרבה אחרי שמישהו לחץ חזק מדי, או כשהמוטות זזו ממקומם.

ניאגרה שזורמת כל הזמן שולחת מים ישר לביוב, והם נרשמים בשעון גם כשאף אחד לא בבית.

כפתור שנתקע בפנים, כפתור שלוחצים עליו ולא קורה כלום, או כפתור שנשבר ונשארה רק המסגרת. בניאגרה סמויה, הכפתור מחובר למנגנון השטיפה דרך מוטות או דרך כבל, תלוי בדגם. כשהמוטות זזים, נשברים או נשחקים, הכפתור מאבד את החיבור. בלוחית עם הדחה כפולה, כלומר כפתור לכמות קטנה וכפתור לכמות גדולה, קורה גם שרק אחד מהם מפסיק לעבוד.

ברוב המקרים מחליפים את המוטות, מכוונים אותם מחדש, או מחליפים את לוחית ההפעלה בלוחית תואמת. כאן היצרן והדגם קובעים: לא כל לוחית מתאימה לכל מיכל.

מה לא לעשות: לא לדחוף את הכפתור בכוח, ולא לנסות לחלץ אותו עם סכין או מברג. זו הדרך הכי מהירה לשבור את התפסים של המסגרת ולהפוך תיקון קטן לגדול.

המים ברוב אזור המרכז והשרון קשים, עם הרבה סידן. בכל מילוי של הניאגרה נשארת שכבה דקה של אבנית על החלקים. אחרי כמה שנים היא מצטברת על האטם של שסתום הניקוז ומקשה אותו, נתקעת במסננת ומגבילה את התנועה של המצוף.

לכן מנגנון ניאגרה בישראל נשחק בדרך כלל מהר יותר מאשר במקומות עם מים רכים. אנחנו פוגשים את זה כל יום: מנגנון שנראה תקין מבחוץ, ובפנים האטם כבר קשה כמו פלסטיק.

שני דברים שעוזרים. הראשון: לא לשים במיכל טבליות ניקוי חזקות, כי חלקן מייבשות את הגומי ופוגעות באטמים. השני: לשים לב לסימנים מוקדמים, כמו רחש קצר של מילוי שחוזר מדי פעם בלילה. זה בדרך כלל השלב שבו מספיק להחליף אטם.

קשה לתת מספר אחד, כי זה תלוי בגודל הנזילה. טפטוף קטן מבזבז מעט, אבל ניאגרה שזורמת ברציפות יכולה להגיע למאות ליטרים ביממה. בחשבון של חודשיים זה הבדל שמרגישים. ובעסק, או בשירותים המשותפים של בניין, מישהו משלם על זה גם כשאף אחד לא שם לב.

זו שאלה שאנחנו שומעים כמעט בכל ביקור. התשובה תלויה במצב של החלקים, לא בגיל של הדירה.

מתקנים כשהתקלה מקומית: אטם אחד שהתקשה, מסננת סתומה, מוט שיצא ממקומו, מצוף שצריך לכוון. כל השאר במצב טוב.

מחליפים את המנגנון כשכמה חלקים שחוקים בבת אחת, כשיש שבר בגוף המנגנון, כשהאבנית אכלה את החלקים הפנימיים, או כשהדגם ישן כל כך שאין לו חלקי חילוף. החלפת מנגנון היא עבודה רגילה שנעשית דרך פתח השירות, בלי לגעת בקיר ובלי להחליף את האסלה.

הטכנאי מראה לכם מה הוא מצא, אומר מה הוא ממליץ לעשות וכמה זה עולה, ואתם מחליטים. אנחנו לא מחליפים מנגנון שלם כשאטם אחד מספיק.

רוב הניאגרות הסמויות שאנחנו פוגשים בדירות במרכז ובשרון הן של גבריט, גרואה או פלסאון, ויש גם דגמים של יצרנים אחרים. אנחנו עובדים עם חלקים מקוריים של היצרן כשיש כאלה, כי מנגנון "תואם" שלא יושב בדיוק בתושבת עלול לחזור לדלוף אחרי כמה חודשים.

כשאתם מתקשרים, עוזר מאוד לצלם את לוחית ההפעלה, ואם אפשר גם את השם שמופיע עליה או על המיכל. כך הטכנאי יודע מראש מה הדגם ומגיע עם החלקים המתאימים, אם הם זמינים. בדגמים ישנים מאוד או נדירים ייתכן שנצטרך להזמין חלק ולחזור בביקור נוסף. אם זה המצב, נגיד לכם מראש.

אנחנו מגיעים לדירות ולעסקים בכל אזור המרכז והשרון. יש לנו עמוד לכל עיר, למשל אינסטלטור בראשון לציון, פתח תקווה, רמת השרון, אינסטלטור ברעננה ונתניה. את כל השירותים ואת רשימת הערים המלאה תמצאו בעמוד הראשי של אינסטלטור במרכז ובשרון.